Nahum Gutman Museum of Art - English מוזיאון נחום גוטמן לאמנות Image Map

דיוקן עצמנו במבט לאחור

 

תצוגת הקבע החדשה של אוסף מוזיאון נחום גוטמן לאמנות

 

אוצרת: מוניקה לביא

עיצוב והפקה: משה אש ותמנע אש-בינימוב

 

 

דומה שכולנו מכירים  את הצייר, המאייר והסופר נחום גוטמן. כשמנסים לארגן כרונולוגית את גוף יצירתו, מתברר שקשה למקמה על ציר הזמן. מה שלנו נראה כמוקדם, הוא דווקא מאוחר. הרפתקאותיו המשולבות באירועים היסטוריים, נכתבו לאחר שנים והתבססו על מקורות כתובים, ומה שנראה לנו כאילו צויר בזמן ההתרחשות ומתוך התבוננות, צויר מהזיכרון.  

 

גוטמן שכפל, העביר ממקום למקום, ערבב מקומות וזמנים, גזר איורים והשתמש בהם ליצירת איורים חדשים;  הוא צייר את ציוריו המוקדמים בתוך ציוריו המאוחרים וצייר את ציוריו מחדש מנקודות מבט מוגבהות; הוא ערך, שינה ותיקן את נוסח ספריו ממהדורה למהדורה, ושינה גם את שמות הספרים. בזיכרונם של ארבעה דורות של ישראלים מוחתמת וצרובה ארץ ישראל על פי חוקי גוטמן, ויצירתו היא אחד מהמקורות שמזינים את דימויי העבר בזיכרון הקולקטיבי שלנו.

 

נחום גוטמן היה סוכן גלוי של רגש ושל זיכרון לאומי. הוא  גייס חוויות ביוגרפיות, נגישות למקורות היסטוריים, ייחוס כבן למשפחת מייסדים וקשרים אישיים עם האליטות התרבותיות והפוליטיות של התקופה, כדי לשקע ולהטמיע את סיפוריו וציוריו בזיכרונו של הקורא והצופה הבודד ובזיכרון  הישראלי הקולקטיבי. הסוציולוג והפילוסוף הצרפתי מוריס הלבוואכס (1877- 1945) הבחין בין  זיכרון אוטוביוגראפי לבין זיכרון היסטורי: הראשון קשור לחוויות היחיד והוא שמור בזיכרונו של הפרט, והשני מתהווה על ידי שימור, הנחלה והפצה של זיכרונות קבוצתיים באמצעות מוסדות חברתיים.  בגוטמן התגלמו באופן נדיר שתי הקטגוריות גם יחד. במשך יותר משלושים שנה שבהן היה המאייר של 'דבר לילדים', עמד לרשותו מנגנון הנחלה והפצה רב כוח, שבאמצעותו התיך את זיכרונותיו האישיים וידיעותיו ההיסטוריות למיתולוגיה מקומית, ציונית ואוריינטליסטית.

 

 

צילום: דרור ורשבסקי

 

 

© כל הזכויות שמורות למוזיאון נחום גוטמן

עיצוב: דינה שהם / עיצוב גרפי

בניית האתר: JOOMI

 

 

logotelaviv    tarbut sport big