נחום גוטמן: קולות וצלילים
על הדיאלוג של נחום גוטמן עם עולם המוסיקה

התערוכה עוסקת בקשר של נחום גוטמן לעולם המוסיקה: ציורים, רישומים ופסלים המתארים תזמורות, מנצחים, זמרים ונגנים. נחום גוטמן אהב מאוד מוסיקה ועקב ברישומיו ובציוריו אחר הפעילות המוסיקאלית של תל אביב הצעירה. הוא הנציח את הקונצרט הראשון שבקע מביתו של משה הופנקו – כנר ומורה לכינור שהוזמן לתל אביב הצעירה על-ידי שולמית רופין, מייסדת הקונסרבטוריון למוסיקה הראשון בתל אביב. הופנקו נהג לנגן בביתו, להשאיר את החלונות פתוחים, ודיירי 'אחוזת בית', השכונה הראשונה של תל אביב, היו מתקבצים ברחוב, יושבים על המדרכות ומקשיבים לקונצרט. אירוע זה הונצח בספרו של גוטמן "עיר קטנה ואנשים בה מעט", שיצא לאור ב-1959, לרגל יובל ה-50 של העיר.
נחום גוטמן הנציח גם את הקונצרט הראשון של התזמורת הפילהרמונית, שהתקיים בדצמבר 1936, בגני התערוכה בתל אביב, תחת ניצוחו של גדול מנצחי התקופה - ארטורו טוסקניני.
 בנוסף יוצגו רישומים  ופסלים של נגני צ'לו, קונטרבס וחליל, דיוקנאות של מוסיקאים נודעים וסדרה של דיוקן מנצח תזמורת בפעולה.
סדרה מיוחדת, שצייר גוטמן בטושים צבעוניים, בקו קליל ומהיר, מוקדשת לעולם המסיבות והנשפים של תל אביב – גוטמן הנציח את הרוקדים, המתגפפים, המתנשקים והמזמרים....
לצד אלה יוצג בתערוכה אחד מהפרויקטים החינוכיים שעשה נחום גוטמן, שהוזמן על- ידי הקרן הקיימת לישראל: המשחק "עלה ובנה" – משחק לוטו המורכב מלוח ומכרטיסים – המלמד את ילדי ישראל הצעירים איך לבנות את ארצם. חלקי המשחק הושלמו מכמה מקורות: אוסף המוזיאון, אספנים פרטיים והארכיון הציוני. הצגת המשחק מלמדת על האופן שבו הפעילו מוסדות המדינה את הציירים והאמנים לצרכיה.

אליהו אריק בוקובזה: Jaffa

 התערוכה מסכמת שלוש שנות עבודה בהן פיתח בוקובזה סדרת ציורים מיוחדת לתצוגה במוזיאון נחום גוטמן לאמנות. בסדרה זו הוא  מצטט מתוך ציוריו של גוטמן משנות העשרים והשלושים, המתייחסים ליפו ולתל אביב, ומתכתב איתם מבחינה סגנונית ורעיונית. הסדרה Jaffa מהווה פרק נוסף בדיון המתמשך של בוקובזה עם האוריינטליזם של האמנות הישראלית המוקדמת בכלל, ועם אמנות "בצלאל הישן" בפרט. הבחירה של בוקובזה בנחום גוטמן נובעת הן מעניינו בדור הציירים של "בצלאל הישן" המשקף את המבט האוריינטליסטי הישראלי המוקדם, והן מיחסו החם לגוטמן, שהיה הצייר הראשון שהוריו – מהגרים טוניסאיים שעלו לארץ מפריז – רכשו מעבודותיו לביתם הישראלי החדש. ציוריו של גוטמן מלווים את בוקובזה, לפיכך, מימי ילדותו, והוא בחר דווקא בהם כדי להנכיח בתוכם תפיסת מציאות אחרת.
ציוריו של בוקובזה – צבעוניים, מרהיבים, משעשעים ונאיביים במפגיע  - עוסקים הפעם במשפחה הערבית ובמפגש בין האוכלוסיה היהודית והערבית במרחב יפו-תל אביב. בוקובזה מתבסס על צילומים ארכיוניים מתוך אתרים באינטרנט 

(Palestine remembered וארכיון הצילומים של ספריית הקונגרס האמריקאי, חטיבת המזרח התיכון) על צילום אחד מתוך ספרה של ד"ר רונה סלע החוקר את הצילום הפלסטיני בשנות השלושים הארבעים  ועל צילום נוסף מתוך קטלוג התערוכה  "שמעון קורבמן – צלם תל אביבי אחר", שאצרה בתיה כרמיאל. כל הצילומים הללו המשקפים את המציאות ההטרוגנית ששלטה באזור באותן שנים, מציאות שבה לאוכלוסיה הערבית הייתה נוכחות יומיומית, בטרם סומנה וזוהתה במובהק כיהודית-ישראלית. בוקובזה "שתל" את הסצנות הארכיוניות הללו בתוך ציוריו הנודעים של גוטמן, כמו "יום חג בפרדס",

מ-1926, "נוף יפו", מ-1956, "הבית הוורוד בפרדס", אף הוא משנות העשרים ועוד.
אחד הציורים המרשימים בתערוכה הוא "משפחת הפרדסן – דיוקן קבוצתי המונה 13 דמויות – החל מבעל הפרדס הערבי הקשיש, דרך נשותיו ובניו, ועד אחרון נכדיו. כל אלה ניצבים בבטחה מול עצי ההדר עמוסי הפרי, לאחר שבוקובזה תרגם את הצילום הארכיוני מ-1939 של הצלם הארמני אליהה קהואג'יאן לצבעוניות מרהיבה והעניק לדמויות את התו הסגנוני שלו – עיניים עגולות ותמות.
בסדרה "Jaffa Girls" הדביק בוקובזה בובת קרטון אמריקאית משנות הארבעים, עם שמלותיה השונות, בתוך ציור נוף יפואי המבוסס על ציוריו של גוטמן. כנגד האופי הארוטי המובהק שהעניק גוטמן לנשות יפו הרוחצות בעירומן בבריכות ההשקיה בפרדס או מציצות מחלונותיו של בית בושת, מציג בוקובזה את בנותיה של יפו כשהן ילדות טובות ומהוגנות, ומוסיף לכל אחת את שמה ושם הרחוב היפואי שבו גרה (לפני ששמו הומר בשם עברי).

לצד עבודותיו של בוקובזה, יוצגו הציורים והרישומים של גוטמן המצוטטים בציורים ורישומים נוספים מאוסף המוזיאון העוסקים בדמויות של ערביי יפו, על-פי בחירתו של בוקובזה עצמו.
התערוכה מלווה בקטלוג בעיצוב של נועה שוורץ וקובי ברחד.

אוצרת התערוכה: טלי תמיר

מוזיאון נחום גוטמן לאמנות פותח את האגף החדש על-שם מורי ואיירין פרגמנט בתערוכה חגיגית "זולו: ציידים ופנטזיות אחרות", המצטרפת לאירועי Art TLV.

התערוכה החדשה המוצגת בשני חללים – הקומה הראשונה של הבניין הישן ("בית הסופרים") וחלל התצוגה בבניין החדש, מציינת אירוע נוסף: 75 שנה לספרו הנודע של נחום גוטמן : "בארץ לובנגולו מלך זולו", שנכתב בעקבות מסעו של גוטמן לדרום-אפריקה, ב-1934-5.

לרגל האירוע יצא לאור קטלוג-ספר,  "זולו: מסע והרפתקה באמנות ישראלית", והוא מכיל עבודות של נחום גוטמן ושל 50 האמנים שהשתתפו בארבע תערוכות מסע במוזיאון ו-5 מאמרים (260 עמוד). הספר יוצא לאור בשיתוף עם הוצאת "כתר ספרים". [מעצבים: נועה שוורץ/קובי ברחד].

בתערוכה הנוכחית משתתפים, לצד נחום גוטמן,  30 אמנים ישראלים המפתחים - מסביב ל"ארכיון לובנגולו מלך זולו והמסע לדרום-אפריקה, 1935 - 1969", הממוקם בלב התערוכה -  קשת מגוונת של אמירות והתייחסויות ליבשת אפריקה מנקודת מבט עכשווית. בעוד שגוטמן פגש בשנות ה-30 את הקולוניה הבריטית של אותם ימים, וביטא את הזדהותו עם סבלם של העבדים השחורים, האמנים בתערוכה מתבוננים באפריקה של היום מתוך תודעה היסטורית מפוכחת. אפריקה שלהם איננה אקזוטית ופראית, אלא מהולה במסחור ובפולחני-תיירות, צצה מתוך הפער בין זיכרון של קריאת הספר בימי הילדות לבין קריאה חוזרת בו כאדם בוגר. התערוכה מתמקדת במטאפורה של דמות הצייד -  ומדגישה את האופן שבו הריטואלים של הציד חלחלו אל תוך מנגנוני החברה המודרנית. לפיכך מעלה התערוכה תחושות של תשוקה וקורבנות, הרג ומוות, יופי וחמלה, טבע ותרבות.   [מעצבים: אש-בינימוב]

 משתתפים:  נחום גוטמן, טל ארבל, אוריאל אורלוב, רימה ארסלנוב, זיו בן דב, גיא בן נר, בן בן רון, גיל ומוטי, דורית פיגוביץ'-גודארד, דרורה דומיני, אורית חסון, מאיר טאטי, ליאת יניב, דינה כהנא-גלר, ליאב מזרחי, ענת מיכאליס-לוי, רועי מרדכי, שלום סבא, דורון סולומונס, ניר עברון, עדה עובדיה, צור קוצר, טליה קינן, גבי קריכלי, יוסי קריספל, מירב רביב, רותי רביב, דני רייזנר, פיליפ רנצר, יובל שאול, שרית שני-חי, קרן שפילשר.                          

(אוצרת: טלי תמיר)

התערוכה תיסגר ב - 28.12.2009

מוזיאון נחום גוטמן לאמנות פותח את התערוכה השלישית בטרילוגיית תערוכות המסע – צייר-צייד (לאחר "צייר-תייר" ו"צייר-צליין").

צייר-צייד: הניצודים

יבשת אפריקה, שנחום גוטמן נסע אליה באמצע שנות השלושים של המאה שעברה וכתב בהשראתה את ספרו "בארץ לובנגולו מלך זולו" (1934-5), היא ארץ כפולת-פנים: ישנה אפריקה של הג'ונגלים ושל הספארי, של הגברים ושל הציידים – ממלכה עתירת דמיון שגם בעידן הפוסט-קולוניאליסטי מעוררת עדיין פנטזיות תיירותיות רומנטיות על הרפתקאות קסומות, וישנה אפריקה האחרת: ארץ שדופה וענייה, שתושביה מופקרים לרעב, למגפות ולמלחמות פנימיות, יבשת שמשאביה מנוצלים עד תום על ידי המערב השבע. אפריקה שהיא סמל לכל מה שקרוי, במאזן הפוליטי הקר, "עולם שלישי".

 התערוכה "הניצודים" מתמקדת בדמותו של האדם השחור, האפריקאי בן זמננו, שמצבה העגום של מולדתו מאלץ אותו להתפזר בעולם ולחיות בו כפליט-גולה, לעתים קרובות נרדף וניצוד. זו לא תערוכה אנתרופולוגית המנסה לייצג את "האפריקאי האקזוטי" ומבקשת להתבשם מפראותו של הפרימיטיביזם.

התערוכה מאמצת את האדם השחור ואת ה"שְחוֹרוּת" כמטאפורה למצב קיומי בעולם: לכל אדם שחייו נתונים בצילם של ארעיות, עקירה ואיום (עדה עובדיה, דנה יואלי); לכל מה שהוא "אחר", נשלל ומובס. היבשת האפריקאית משתקפת כנוף פליטות, "ארץ מקולפת" (עמי פייצ'ביץ), שילדיה משוטטים במרחביה הכאוטיים, ללא מטרה וללא בית. כל זאת מיוצג בתערוכה על רקע מבטו האמפטי של נחום גוטמן, המתבונן ביבשת השחורה מתוך כמיהה רומנטית אל גן העדן האבוד של הציביליזציה האנושית ובריתה עם הטבע. יחד עם זאת, כשהוא יושב מתחת ל"עץ העבדים", מציין גוטמן בספרו: "אדם שצבע עורו שחור לא היה אדם בעיניהם, כי אם חיה, בהמה. [...] לא לחינם מנהמת פה הרוח ביבבה".

אפריקה נבחנת בתערוכה דרך מבטם של אמנים ישראלים עכשוויים, כאלה שביקרו בה ותרגמו את רשמיהם לעבודת אמנות וכאלה שלא היו בה מעולם ובכל זאת מהופנטים על ידי סמליה ודמויותיה.

מירה צדר מציירת את דיוקנם של עובד הניקיון והסבל – מלאכות המייצגות את מציאות חייהם של רבים מהפליטים האפריקאיים החיים בישראל, רענן חרל"פ עוסק באתרי בריחה וארעיות, דינה כהנא-גלר מתארת זיכרון של נוף אפריקאי שכולו שחור ומפוחם ועמי פייצ'ביץ "מלביש" זיכרון של נוף אפריקאי על נופים של מחנות פליטים בעזה.

בתערוכה מוצג גם פרויקט "עיר מקלט" של קבוצת "אקטיוויז'ן", הפעילה בדרום תל אביב. הקבוצה העבירה קורס צילום ווידיאו לבני נוער, פליטים מדרום סודן ומדארפור שבמערבהּ, במהלכו תיעדו את המציאות היומיומית של חייהם כפליטים במרחב הישראלי וסיפרו את תלאות מסעותיהם בזמן הבריחה מאפריקה. הם מציעים מבט מהופך מזה של האמנים הישראלים שעוסקים בדימוי "האחר": בפרויקט "עיר מקלט" אותו "אחר" מתבונן על החברה הישראלית ומעיד על האופן שבו היא תופסת אותו.

ל"ניצודים" תיערך תערוכת המשך (יולי 2009) – "זולו: ציידים ופנטזיות אחרות", שתרחיב את המבט על אפריקה ותציין יובל 75 לספרו הפופולרי של גוטמן.

  ראה סרטון על עדה עובדיה בתערוכה-  

www.youtube.com/watch                                                                                                    

 טלי תמיר ומעין שלף

"עזוב את פריז ובוא אלינו" – כתב גוסטב פלובר לחברו, תיאופיל גוטייה, מירושלים, ב-13 לאוגוסט, 1850, "איזו שמש! אילו שמים, אילו אדמות, איזה הכל! אילו ידעת! צריך להספיק מהר. עוד מעט האוריינט לא יהיה קיים יותר. אנחנו אולי אחרוני המתבוננים בו..."

התערוכה "צייר-צליין: מסעות מחקר וגעגוע" צמחה סביב מבחר מראות של ארץ-ישראל במאה ה-19 מאוסף עמוס מר-חיים שצוירו על-ידי טובי המתבוננים באוריינט הרדום וההזוי, עשורים מעטים לפני שהתעורר אל הדרמה הפוליטית הגואה בו עד היום. אלה אותם אמנים-נוסעים שנטשו את בתיהם הבורגניים בלונדון ובפריז ואת "ימי א' הנפלאים" (פלובר) ויצאו אל 'המסע הגדול' - המסע אל האוריינט, או אל הלבנט. היה זה מסע שגבולותיו אינם ברורים, כשם שמטרותיו מעורפלות: הוא יכול היה להתפרש במרחבי האימפריה העותומאנית, בין קהיר לדמשק ולקונסטנטינופול, או להצטמצם לחבל ארץ מצומצם הנמצא ביניהן - ארץ הקודש וירושלים במרכזה. הוא יכול היה להיות מסע מחקר ארכיאולוגי, בוטאני או קרטוגרפי, או מימוש מסעיר של הפנטזיה האוריינטליסטית, כפי שפרחה בדמיון המערבי, בנוסח מסעו של פלובר. אחרים, חדורים ברגש נוצרי צרוף, יצאו אל המסע הזה כצליינים-מאמינים ועלו לרגל אל המקומות הקדושים.

הביקור בארץ הקדושה נע בין ריגוש עמוק לקושי ולאכזבה: "בירושלים שוררת עצבות עצומה", כתב פלובר לאמו, "יש בזה קסם גדול. קללת אלוהים כמו רובצת על העיר הזאת שבה דורכים רק על גללים ורואים בה רק הריסות..." [..] "אוויר של קבר ושממה"...ומצד שני: "הארץ עצמה נראית לי אדירה: התנ"ך לא פס מן העולם... זו ארץ מפוארת, ארץ פראית וגדולה שמשתווה לכתבי הקודש. הרים, שמים, בגדים, הכול נראה בעיני עצום..."

גם נחום גוטמן חווה את המסע אל המזרח, אך לא כצליין עולה-לרגל, אלא כילד בן חמש, בנו של סופר ציוני דובר עברית, הבא להתיישב בארץ ישראל. המזרח הדהים אותו והמשיך להזין אותו כל חייו. לירושלים הגיע גוטמן כנער בן 16, בשנת 1914, כשהחל את לימודיו ב"בצלאל". רישומיו מירושלים וסביבותיה באותה תקופה נושאים איתם את רוחה העזובה של העיר, כפי שנחשפה לעיני הציירים במאה הקודמת. אך גם כשיצא אל האור ואל המודרניזם, המשיך גוטמן לסגוד לארץ ולנופיה, כצליינה-ציירה הנאמן.

בחלק העכשווי בתערוכה מציגים שמונה אמנים ישראליים פעולות צלייניות שונות, המתרחשות בדרכים ומתייחסות למרחב המקומי או הפרטי. כ"צליינים חילוניים" (יצחק אוורבוך-אורפז, מרדכי עומר), ללא אתר מקודש וללא אמונה מנוסחת, יוצאים אמנים אלה למסעם מתוך תובנה ש"לא המקום עושה את הקדושה, כי אם ההליכה אליו". "צליינות לא אוהבת סופים", כתב י. א. אורפז, ואכן, התנועה אל - , ההתכוונות, החיפוש והמחקר הם שמניעים את האמנים הללו. הארץ הנפרשת לפניהם – איננה עוד עזובה ומלאה ברוחות מהעבר, אלא מאוכלסת ושסועה, טעונה ברוחות כאב ומלחמה. האמנים העכשוויים מבקשים לפענח את מערכת הקואורדינטות היוצרת את קוד הקדושה והכוח ואף לפרום אותה בעבודתם: הם ממירים את המקום הקדוש בבית הפרטי, בסמטה רחוקה, באמון הדדי, או בפרח מקומי אחד הנפתח עם לילה לאורך החוף. כך- או כך, הם ממשיכים לתפקד כצליינים חסרי-מנוח, לא רק בתנועתם ברחבי הארץ ובדרכיה כי אם גם בחיפושם אחר רגע של גילוי והארה.   

מוזיאון גוטמן ממשיך לחשוף, להציג ולחקור עבודות לא ידועות של נחום גוטמן

דו שיח בין נחום גוטמן לאמנים בני זמננו

התערוכה עוסקת במסעות בעולם, במיוחד של ציירים, כאלה שבמקום לצלם ככל תייר מזדמן, הם מציירים בתוך מחברת-רישומים, יומנים, מפות או מכתבים. נקודת המוצא של התערוכה  היא אוסף ציורים של נחום גוטמן עצמו שצוירו באתרים שונים בחו"ל, במסגרת מסעותיו השונים: ציורים מפריז, לונדון, הולנד, יוון, איטליה ועוד. ציורים אלה לא הוצגו מעולם, כיוון שלא תאמו את הדימוי של נחום גוטמן כצייר נוף ארץ-ישראלי. לצד ציוריו של גוטמן יציגו עשרה אמנים עכשוויים ספרי מסע ועבודות שונות שנעשו בזמן או בהשראת מסעות וטיולים בעולם.  מתוך הרשמים הקונקרטיים, עולה מתוך התערוכה משמעותם של המסע ושל התנועה במרחב – החל ממסע זעיר בתוך הבית, או אל החורשה שמאחוריו, דרך טיולים תיירותיים באתרים ידועים כמו לונדון, פריז או חופי סיני ועד למסעות מפותלים לארצות  רחוקות. התערוכה נעה בין הציור המרהיב של כנסיית הנוטרדאם בפריז של נחום גוטמן, לבין ציורי מפות העולם של נעה יערי; בין "סיבוביו" של פיני צינוביץ במתחם הקיבוץ לבין "המסע הגדול" של לארי אברמסון ושלושת ילדיו לקטוף פטריות בחורשות קריית יובל בירושלים; בין הטיול המשפחתי של צינוביץ ללונדון ולהודו ועד למסע ההרפתקני של טל שושן לעיר פנום פן בקמבודיה.

למרות שמסורת ניהול יומני מסע מצוירים נטועה במאה ה-19 ונראית אנכרוניסטית לחלוטין בתקופת שבה הצילום ופיתוחיו הדיגיטליים מאפשרים לצבור רשמים בכמות אין סופית ובאיכות מרשימה, נראה שיומן המסע הכתוב או המצויר שרד את מתחריו ונותר אובייקט בעל משמעות.  ציירים ורשמים, שהנייר והעיפרון מלווים אותם באופן יומיומי, כשפת-אם שנייה, משתמשים בספר הסקיצות הריק שלקחו איתם למסע כיומן אינטימי המעביר לא רק נופים מדהימים ואתרים נודעים אלא דווקא רשמים זעירים, דמויות חולפות, פרטים בודדים והלכי רוח משתנים. בין הפנקס האישי לבין מפת העולם הגדולה טמון סודו של המסע: תנועה מרחבית של התודעה המבקשת לעצמה אתרים חדשים, תוך כדי מפגש בין הפנימי לחיצוני, בין הממוזער לגלובלי.  

המשתתפים והעבודות בתערוכה:

נחום גוטמן: קבוצת ציורים על קרטון, על מזוניט או על נייר, בצבעי מים או שמן, המתארים אתרים שונים באירופה הקלאסית: כנסיית הנוטרדאם בפריז מצוירת מנהר הסיין, רחובות וכיכרות פאריזאיים. בסצנה שגוטמן חזר וצייר שוב ושוב נראה תייר – כנראה הוא-עצמו – יושב בכיכר טרפלגר בלונדון, ומתבונן בהשתאות בכיכר, על בנייניה ופסליה. התייר לבוש בחליפה שחורה בולט בזרותו ובבדידותו ואילו הכיכר הזוהרת המקיפה אותו מנצנצת באורותיה, נראית רחוקה וזרה.

 בציורים אלה מצליח גוטמן לבטא את ממד הזרות וההשתאות המתקיים במסע התיירותי. כמו כן יוצגו קבוצת רישומים מביקור ביוון ובאי קרטגו, ציור מכפר הולנדי, גשרים על נהר התמזה הלונדוני ואיורים ל"דבר לילדים" לאגדות עולם.

כמאייר וככותב ב"דבר לילדים" פתח גוטמן צוהר לילדים הישראלים של שנות הארבעים והחמישים, שלא יכלו לחלום על מסע לחו"ל וכתבותיו של הצייר הכותב נחום אפשרו להם הצצה לעולמות אחרים ולתרבות שונה.

נעה יערי – "העולם אש!", מיצב מורכב הבנוי מציורים גדולי ממדים העשויים על מפת העולם ומדימויים שונים הקשורים לגלובוס. המיצג יוצב כמופע-יחיד בחדר שלם בקומה השנייה של המוזיאון. באמצעות מפות העולם ומטאפורת המסע על-פני כדור הארץ מנסה יערי לבדוק את טיבו של העולם בהשראת ההנחה הפילוסופית על "הטוב בעולמות", על ארבעת היסודות המרכיבים אותו ועל היותו מכלול שלם ועשיר הנתון לחקר האדם ומושא להתבוננותו.  

טל שושן מציגה סרט הבנוי כיומן מסע מצולם של תיירת ישראלית בעיר הקמבודית פנום פן. הסרט מפגיש נקודת מבט גיאוגרפית-תיירותית עם נקודת מבט מיתולוגית: סיפורה של שושן כתיירת חרדה בעיר הזרה וסיפורה של פנום פן היפה, מייסדת העיר. בעוד שהסיפור התיירותי מסופר כסרט מסע, הסיפור המיתולוגי מתורגם לשפת סימנים באמצעות תנועות ידיה של האמנית עצמה.

לצד הסרט תציג טל שושן סדרה של גופי-דרכים שיצרה ממפות טופוגרפיות. הגופים – פקעות-צמתים, מצבור-מחלפים, גושי-כבישים, קיבלו ממד אנטומי גופני כמו ריאות, שרירים או מוח אנושי. 

מיכל בוננו מציגה ספר מסע לאירופה, שנעשה כפרויקט גמר לימודיה בבצלאל. זהו מסע אישי בזמן הנע לאחור אל ימי הזוהר של הציביליזציה האירופית על גיבורי התרבות המפורסמים שלה. בוננו מציירת וכותבת יומן פגישות פרטי שלה עם ערים, מיתוסים קולינריים וגיאוגרפיים, עם סופרים, משוררים, מלחינים ומדינאים ידועי שם. היא אינה מוותרת על אף אטרקציה תיירותית בערים השונות ונעה בין הבנאלי ביותר לבין האטרקטיבי והמרגש ביותר. 

פיני צינוביץ, שנפטר לפני כשנתיים, מיוצג בתערוכה באמצעות 3 ספרי סקיצות שצוירו במהלך טיולים משפחתיים ללונדון ולהודו וסדרת פתקים שנכתבו לאשתו עירית על-גבי פתקי "ממו", המדווחים לה על מהלכיו ונדודיו במתחם הקיבוץ. "ירדתי למטה" מספר על "נדודיו" אל חלל הסטודיו הנמצא בחלל תחתון מתחת לבית מגוריו, "יצאתי לסיבוב" מעיד על הליכה לביקור הנכדים או לסידורים שונים ו"יצאתי לאכול" מספר על ה"מסע" לחדר האוכל. טיוליו ומסעותיו הקטנים של צינוביץ מלווים תמיד ברישום קטן של תנועה: תנועה מלמעלה –למטה, תנועה סיבובית, ותנועה תכליתית. בתערוכה יוצגו כ-60 פתקים, כשהדימויים אינם חוזרים על עצמם ולו פעם אחת. ספרי הסקיצות של צינוביץ חושפים  יד קלה ורישום רגיש ומהיר, פשוט ולא מתחכם, אך  תמציתי, בהיר וחריף. פנקסי הסקיצות קטני הממדים ממחישים את המסע בעולם, את המבט התיירותי המשתאה ואת חילופי המראות והאנשים.

אריק בוקובזה מציג ספר-מסע מצוייר וכתוב שצויר במסע למרוקו, ארץ הולדתו. הספר מצוייר בסגנונו המיוחד של בוקובזה, המערב סממנים מזרחיים עם סגנון ילדותי-נאיבי במכוון. הספר צבעוני ומתאר דמויות מזרחיות וסצנות קטנות במהלך המסע. 

"ספר המסעות הגדול" של לארי אברמסון ושלושת ילדיו – יונתן, רוני ותמר, הוא ספר משפחתי שנלקח לכל טיול או יציאה מהבית ושימש כיומן מסע משותף של האב הצייר ושלושת ילדיו הצעירים. לארי, יונתן, רוני ותמר אברמסון ציירו את המסע לסיני, את הטיול לקטיף הפטריות אחרי הגשם הראשון בירושלים, את הביקור בקניון מלחה שליד בייתם ואת המסע הגדול באמת לסן פרנציסקו. האב הוסיף דברי הסבר וסיפור ולימד את ילדיו להעביר את רשמיהם ולבטאם באמצעות ציור וכתיבה.

כל מסע הוא מסע אמיתי, השווה כתיבה ותיעוד, בתנאי שאתה רואה אותו ככזה.

יוחנן סימון עזב את קיבוצו ואת ביתו בראשית שנות החמישים ונסע למסע ארוך לברזיל. לשתי בנותיו שנותרו בקיבוץ הוא שלח מכתבים מצוירים המתארים את הרפתקאותיו בדרום אמריקה. המכתבים מצוירים בצפיפות והופכים למעין קומיקס מצויר ומסופר באופן מרהיב ומפורט, המסתיים במילות פרידה ואהבה של 'אבא'.

יוני בן שלום, רשם וטייל רב-ניסיון, הנוסע למסעות ארוכי טווח על אופנוע, כותב יומני מסע מפורטים.

 כרשם אובססיבי הוא ממלא דפים שלמים בזיכרונות ויזואליים עמוסים הנצברים בראשו.  הדפים הללו הופכים למסע בפני עצמו על-פני הדף.  במסעותיו באזור הנגב בארץ, נהג יוני לצייר על מפת הדרכים הטופוגרפית שלקח עמו והפך את המפה עצמה ליומן מסע מצוייר המשלב בתוכו את מטאפורת הדרך עם נרטיבים קטנים של זיכרון. 

לתמונות נוספות נא להקליק על לינק כותרת התערוכה שבראשית העמוד.

מגירות ואוסף: תערוכה מיוחדת לרגל העשור הראשון למוזיאון נחום גוטמן לאמנות

כל הטכניקות של נחום גוטמן, כל התקופות, ושלל הפתעות ממגירות חבויות

לרגל מלאת 10 שנים למוזיאון נחום גוטמן לאמנות תוצג החל מה–8 למרץ תערוכה מיוחדת המצדיעה לאוסף המוזיאון ולעיזבונו האישי של האמן, השמור בו. התערוכה תכלול בצד מבחר ציוריו הקלאסיים של גוטמן תחריטים ורישומים, אקוורלים וקולאג'ים שהוצאו ממגרות ומקופסאות, שעדיין, נחקרות ולא נחשפו לציבור עד היום.

כמו-כן, יוצגו כתבי יד ומכתבים מקוריים של גוטמן הסופר.

אולם אוסף המוזיאון, הטמון במחסניו ובחדריו הפנימיים, נושא איתו תמיד הפתעות בלתי צפויות.

לכל אמן ישנם חלקים פחות מוכרים, החבויים במגירותיו: פרק עבודותיו המוקדמות שנעשה לפני שעיצב את סגנונו הבוגר, ניסיונות שונים שעשה לעצמו, סקיצות ועבודות הכנה, פרויקטים מיוחדים וכדומה. עיזבון האמן, לצורך העניין, הוא כתיבה חתומה שיש לחפש ולחקור בה.

לכאורה נראה שנחום גוטמן, מאבות הציור הישראלי, נושא איתו דימוי בשל ומסוגנן של עבודתו, הידוע, כביכול, לכולם, ואין מה לחדש-אולם אין טעות גדולה מזו. בתערוכות האחרונות במוזיאון נחום גוטמן נחשפו כבר כמה פרקים כאלה: אוסף רישומי הדיוקנאות-על נייר בתערוכה "מי צייר את ארלוזורוב?", היה, למשל, פרק עלום ביצירתו של גוטמן, שלא נעשה לצורכי תדמית ציבורית וחשף את יכולתו המרשימה כפורטרטיסט וכאדם פוליטי המעורב בסביבתו. עבודה מונומנטאלית אחרת נחשפה בתערוכת המזרקה -12 ציורים שהיוו הבסיס למזרקה שהוקמה לפני בנין העירייה הישן ברחוב ביאליק.

לרגל סיום העשור הראשון למוזיאון, תדגיש התערוכה פן אחר ביצירתו של נחום גוטמן: לא רק גוטמן הצייר של תל אביב ושל נופי ארץ-ישראל, אלא גוטמן כאמן רב-תחומי ורב גווני: צייר, רשם, תחריטאי, פסל, מאייר, אקוורליסט נפלא, אמן-מוזאיקה, קומיקסאי וסופר ילדים... התערוכה תציג את מלוא יכולותיו האמנותיות של גוטמן, החל מתחריטים מוקדמים מראשית שנות העשרים שבהם נראות סימטאות בירושלים העתיקה, טבריה וצפת ומתפללים בכותל המערבי ועד לקולאג'ים וקרעי נייר ספונטאניים שידע להדביק ולשזור בעבודות המאוחרות משנות ה-60 וה-70. קבוצה של אקוורלים תדגיש את גוטמן השקוף והמואר, וקבוצה של איורים תבליט את הקו היציב ותמים, שפיתח במיוחד לציור הארץ-ישראלי שלו. בתערוכה יוארו ההבדלים בין סוגי הקווים השונים של גוטמן – בין הקו הקלאסי, האמנותי המעודן, לבין הקו האיורי, שנועד לילדים ולוכד בתוכו את תמימותם.

גוטמן מן המגירות, גוטמן הרב-גווני, כל הטכניקות של נחום גוטמן.

זו תערוכה לכל אחד: למשפחה,לילדים , לסטודנט לאמנות,לחוקרי האמנות ובעיקר לאוהבי אמנות באשר הם שכן האהבה לאמנות ולנושאי עבודתו  היא הגורם הבולט ביצירתו של גוטמן.  

מוזיאון  נחום גוטמן לאמנות  ממוקם ברח' רוקח, בלב-ליבה של שכונת נווה-צדק ההיסטורית.
המרחב הגיאוגרפי המקיף אותו הוא המרחב שבו פעל נחום גוטמן עצמו – החל מנמל יפו וחוף הים שלה –  אליו הגיע בילדותו ושם פגשו רגליו לראשונה בחולות הצהובים, דרך שכונת נווה צדק, בה גר עם הוריו ואחיו ועד לשכונת אחוזת בית המעוצבת בצורת "ה-T של גוטמן": הקו האופקי, החוסם, של גימנסיה הרצליה ומאמצעו – זורם כנהר – רחוב הרצל, הוא "אחוזת-בית", השכונה הראשונה של העיר תל אביב. ממערב – קו החוף הכחול, עליו  צמחה שכונת מנשייה הערבית, וממזרח לו – אזור הפקר פתוח. בציוריו של גוטמן המרחב הזה מסמן את גן העדן הציוני – חלום של התעוררות מחדש אל ים כחול, אוויר צח וחולות טהורים. זהו מרחב תמים, ספוג בחמימות מזרחית, מעוטר בדקלים ובעשן אניות מסתלסל. יצירתו של גוטמן מלאה כולה במראות המרחב הזה – יפו, על סימטאותיה, הנמל שלה ואזרחיה הערביים, נווה צדק – בתיה ואנשיה, ורחוב הרצל, על בתיו ודייריו הראשונים המתוארים בספר "עיר קטנה ואנשים בה מעט". ביצירתו של גוטמן יפו היא החיק החם והאימהי של תל אביב והתינוקת עדיין מתרפקת על אמה-הורתה. הדבר העיקרי שלמדה תל-אביב הצעירה מיפו הזקנה הוא – היותה עיר-לחוף-ים, לחוף הים התיכון – על כל המשתמע מכך – בריזה תמידית, אופק כחול ומבט פתוח מערבה. עיר-נמל, שהחושניות המזרחית זורמת בעורקיה. בתקופתו של גוטמן המרחב הזה היה מרחב ערבי-יהודי וצליליו היו אותנטיים.

מאז  - מים רבים זרמו בים התיכון – והסדר השתנה: לא "יפו-תל אביב", אלא: "תל אביב-יפו" – העיר הצעירה לקחה לעצמה את הבכורה. לא עיר השומרת על מבט פתוח אל הים, אלא סבך של רחובות וסמטאות, עולם צפוף של מסחר, עסקים ובתי-מלאכה שונים, העסוקים במלאכת הפרנסה. מה שהיה "לב" ונקודת-מוצא – הפך לשוליים מרופטים. מה שביקש להיות תמים והרמוני התגלה כמתח בין שתי הוויות שונות מכל בחינה שהיא: אסתטית, חברתית ותרבותית – יפו הערבית, שהיהודים נוברים בה וחושקים בחמודותיה ותל אביב המתמסרת לסוחרים, ואינה יודעת לטפח את הרחם ממנו יצאה לאוויר העולם.

התערוכה "דרום-דרום: מיפו ועד פלורנטין"  תעסוק בגלגוליו של המרחב הגוטמני.  בקומה השניה, המוקדשת, בדרך-כלל, לאוספי המוזיאון, יוצגו ציוריו ופסליו של נחום גוטמן הקשורים למרחב שבין יפו לגימנסיה הרצליה. ובקומה הראשונה תוצג תערוכה של קבוצת אמנים עכשוויים, החיים במרחב הגיאוגרפי הדרומי של תל אביב – בין יפו לפלורנטין, והם משרטטים את אופיו העכשווי, המאופיין בהטרוגניות אנושית, בהזנחה סביבתית, ובפערים חברתיים. קו החוף נחסם על-ידי "מרכז המסחר" ונוצר אזור הפקר מטושטש בין תל אביב הבנויה והצפופה לבין יפו ששוליה פרומים ומוזנחים. התערוכה תבקש להזכיר את האופי המזרחי של המרחב הזה ואת ההיסטוריה המקומית שלו, ותפתח חלון אל המציאות העכשווית העגומה שלו.

מטרת התערוכה היא מצד אחד לסמן את המרחב ההיסטורי שבו פעל גוטמן ועורר שאלות ומחשבות לגבי האופן בו צמח והתפתח ומצד שני – להצהיר הצהרה מוזיאלית: מוזיאון נחום גוטמן לאמנות הינו מוזיאון הממוקם בדרום העיר ומבקש להתייחס אל המרחב שסביבו. בניגוד למגמה המבקשת לנתק את שכונת נווה צדק מןההקשר האורבני שלה ולהפוך אותה ל"בועה" נוסטלגית המשמשת כאתר-נדל"ני מבוקש על-ידי בעלי אמצעים וסגנון, התערוכה תבקש להחזיר את השכונה למקורותיה ולמקמה מחדש בין מנשייה לסלאמה, ובין אחוזת בית לעג'מי.

הפרוייקטים האמנותיים המתוכננים לתערוכה יעסקו בחופי עג'מי (וידיאו, חנה בן-חיים-יולזרי); פלורנטין – חנויות וחפצים (מיצב פיסולי, בילו בליך); כנסייה ניגרית בלב פלורנטין (וידיאו, קובי לוי); קו התפר בין יפו לתל אביב (פיסול ווידיאו, זאביק ונטלי); "ראשית הצירים": נקודת המוצא של רחוב הרצל – מתחת לכל-בו שלום ( מיצב-צילום, יואב מאירי); עובדים זרים בפלורנטין (ציורי שמן-על-בד, ראמי ודוראר) רחוב סאלאמה (רישום, אירית חמו); נוף ברחוב אבולעפיה (שמן-על-בד, ארם גרשוני); ביוגרפיה דרומית – סיפור-חיים של זוג הומלסים (עפרונות צבעוניים על נייר, שחר ועדי); שיכונים ביפו ג' (וידיאו, מורן שוב);  תרבות החופים: מוזיאון המטקטת "ישראל מעצמטקה" (אמנון כהן – אמן מקומי מנווה צדק);


קטלוג: עיצוב קובי לוי ונדב שלב
כתיבה: טלי תמיר, תמר ברגר ונעמה מישר.

לתמונות נוספות נא להקליק על לינק כותרת התערוכה שבראשית העמוד

 למידע נוסף נא להקליק על כותרת התערוכה או על התמונה שלצידה

תערוכתו של דודו גבע: "פשר החיים" התחילה משנות נעוריו של גבע בירושלים, שנות ה-60 המוקדמות, והסתיימה עם מותו הפתאומי בתל אביב, פברואר 2005, בהיותו בן 55 בלבד. התערוכה הציגה מבחר מתוך המכלול העצום של הרישומים והאיורים שהותיר אחריו וביניהם קבוצת רישומים מוקדמים, שמעולם לא הוצגו, המגלים את גבע כרשם מחונן.

נובמבר 2006

אוצרת: טלי תמיר

 למידע נוסף נא להקליק על כותרת התערוכה או על התמונה שלצידה

"יש ציפורים בתל אביב, יש מבקרים בתל אביב" מקבצת צרור של צילומים תל אביביים שצילם דני עשת במשך תקופה ארוכה. כמי שמסתובב שנים בתל אביב ומצלם אותה מכל היבט אפשרי, עשת מכיר את הפינות החשוכות והמבוזות של העיר, כמו גם את שכיות החמדה שלה. הוא חודר אל סגנון החיים של העיר –שוטטויות, מנהגי אכילה, פתיחות תערוכות, סגנונות עיצוב, ובעיקר- אנשים, אנשים, אנשים..., חפצים, כלים, מכוניות - - -

 עשת לא מציג את צילומיו באופן סטנדרטי כסדרה ישרה של דימויים ממוסגרים. עשת משתמש בצילומים שלו כאבני-לגו מהן הוא בונה מילים ומשפטים. הצילומים בתערוכה במוזיאון נחום גוטמן יכתבו את המילים: "תל-אביב- יפו, לילה, ים". אופן התצוגה הזה מכניס מידה רבה של אירוניה עצמית והומור ל"דימוי" המצולם ולהוויה העירונית המעורבבת ומוזנחת של העיר שנחום גוטמן חגג את ימיה הראשונים.

מאי 2006

אוצרת: טלי תמיר

 למידע נוסף נא להקליק על כותרת התערוכה או על התמונה שלצידה

בתערוכה הוצגו למעלה מ-30 ספרי ילדי  שנכתבו או תורגמו לעברית ויצאו לאור בין השנים 1900 ל- 1925 באודסה, פרנקפורט, ברלין וארצות הברית. מטרת התערוכה היתה לעקוב אחר צעדיו הראשונים של ספר הילדים העברי שנוצר למטרות לימוד, הנאה ועיצוב הזהות העברית. התערוכה האירה גם את ראשיתה של הפעילות המו"לית היהודית בתחום ספרות הילדים ואיפשרה להכיר את הטקסטים העבריים שנכתבו או תורגמו על-ידי מיטב הסופרים העבריים - החל מביאליק ועד ללוין קיפניס, יחיאל היילפרין ואחרים. מפאת מחסור המאיירים שבפלשתינה, פנו המוציאים לאור לאמנים יהודיים חשובים באירופה כאשר ביניהם שגאל, אלטמן, תום זיידמן פרויד, ריבק ואחרים.

2005

 אוצרת: אילה גורדון

 למידע נוסף נא להקליק על כותרת התערוכה או על התמונה שלצידה

התערוכה "דימוי החמור בתרבות הארץ ישראלית" היתה מורכבת משני חלקים. החלק הראשון הציג את דימוי החמור במכלול יצירתו של נחום גוטמן דרך רישומיו וציוריו. החלק השני התמקד בדימוי החמור בתרבות הארץ-ישראלית ביצירותיהם של מגוון יוצרים ישראלים והציג צילומים, עבודות וידאו, קריקטורות, פסלים ודגמים ארכיטקטונים לאורוות. הנושא נחשף דרך מאה ושמונים תצלומיהם של ארבעה דורות של צלמים מקומיים, כולל פלסטינאים, ארכיונים פרטיים וממסדיים (הארכיון הציוני, תנועת העבודה, ועת"א –יפו). חלק זה כלל את הפרקים: חיי חמור, חמורים הסטורים מנדטוריים, בוני ארץ, זמן חמור, חמור נשים, חמור ילדים, חמור לבן, פטר חמור, חמורי מים, חמורים מגויסים, ישראליות. בחלק "דיאלוג עם התנ"ך" הוצגו פנלים גדולי ממדים של חמישה עשר מאיירים לפסוקי תנ"ך בהם מככבים חמורים. ב"אורווה  ל"חמורמשיח"" הוצגו שלושה עשר דגמים שנוצרו בתחרות נושאת פרסים לסטודנטים לעיצוב פנים  במכללה למינהל. ב"חמורים של  קדישמן" הוצגו פסלי חמורים של מנשה קדישמן כהצעות לאנדרטאות. הסרט "זמן חמור" של יכין הירש שנוצר בשיתוף פעולה של המוזיאון ושרות הסרטים הישראלי הוצג ברצף.  

אוקטובר 2002

אוצרים: יואב דגון והאמנית ציונה שמשי

 למידע נוסף נא להקליק על כותרת התערוכה או על התמונה שלצידה

עם פרוץ מלחמת השחרור התנדב נחום גוטמן לצבא ושירת כצייר צבאי. רישומיו של גוטמן שהוצגו בתערוכה זו מהווים מסמכים היסטוריים ועדויות יוצאות דופן שהנציחו את חיילי תש"ח ובהם ניכרת ההתרגשות הגדולה שאחזה בנחום גוטמן לנוכח המראות והאנשים. יותר מאשר רצה לדבר על המלחמה, הוא רצה לצייר ולזכור את החיוניות, את רוח הנעורים, את יופיים של החיילים ויופיו של הנוף.

2002

אוצר: יואב דגון

 למידע נוסף נא להקליק על כותרת התערוכה או על התמונה שלצידה

בין הציורים שצוירו במחצית השנייה של שנות העשרים, יוחד לפרדס מקום יוצא דופן וניכר שהצייר מייחס לו חשיבות רבה. ציורים אלה, מלבד היותם הצגת אתרי נוף מקומיים, כוללים רובד חבוי המעורר לא מעט סימני שאלה, המחייבים לפתור את תעלומת הסוד הזו שבהם

2001

אוצר: יואב דגון

 למידע נוסף נא להקליק על כותרת התערוכה או על התמונה שלצידה

האניה, הנמל והים ביצירתו של נחום גוטמן - תערוכת ציורי הים ביטאה את סיפור חייו ויצירתו של נחום גוטמן: המסע מאודסה לארץ ישראל, הנמל שסימל שער אל עולם מסתורי וקסום, הים כביטוי להלך רוח אישי ולאומי בשנות הארבעים ומסעותיו לאירופה, להמשך לימודיו, לארצו של "לובנגולו מלך זולו" ותגליותיו ב"אניית הכושים" בחברתם של גיבורים ספרותיים יצירי דמיונו.

אוקטובר 2001

אוצרות: אורית גרוסמן ובתיה באר

 למידע נוסף נא להקליק על כותרת התערוכה או על התמונה שלצידה

נחום גוטמן מצטייר בעינינו כמי שצבע את עולמו בצבעים של אופטימיות תוך כדי התעלמות מרשע, כאב וסבל. תערוכה זו ביטאה צד אחר ופחות מוכר של יצירתו והציגה את רישומיו העוסקים בתופעות הרשע והאימה שהושפעו ממאורעות חייו – שתי מלחמות עולם, מלחמת העצמאות, מאורעות תרפ"ט, טראומות אישיות ועוד.

ינואר 2000

אוצר: יואב דגון

 למידע נוסף נא להקליק על כותרת התערוכה או על התמונה שלצידה